בנם של שרונה ואברי, נולד ביום כ' באב תשנ"ד (28.7.1994) ביישוב גבעות עולם במזרח השומרון. אח לביתיה, מיקה, שרה, דניאל, פנחס, בת עמי, בן חי, סנה ופורת.

אור יוסף (אורוש) גדל והתחנך בגבעות עולם, למד במוסדות לימוד אזוריים.

ילד חייכן, שמח ומלא חיים. חברותי ומוקף חברים. אוהב טבע ומרחבים, נהנה לתור ולטייל בשדות ובין ההרים סביב ביתו, תחילה באמצעות טיולים רגליים ובהמשך רכוב על אופנוע או ג'יפ. למד להכיר את כל פינות החמד באזור, ואלה היו עבורו מקומות של התבודדות, של חדווה ושל שקט פנימי. לאוהביו סיפר כי שהותו בטבע מאפשרת לו להתחבר לעצמו - לעבד מחשבות, לנקות את הראש ולהתמקד במטרה שהוא מייחל לה.

בלט במיוחד ברגישותו הגדולה לזולת, והיה נכון להושיט עזרה ללא היסוס ובכל עת. בני משפחתו תיארו אותו כמי ששאף בכל ליבו להעניק לאחרים ולהגשים את עצמו. סיפר אחיו: "הייתה לו דרך פשוטה אך עמוקה להבין את הצרכים של אחרים, והוא נתן להם את כל מה שהיה לו, בכל תחום... ידע איך להושיט יד ולעזור, איך להנחות אותנו להרגיש חזקים יותר ולפני הכול - איך לא לפחד." לא חיפש גמול או תודות, אלא פשוט עשה את מה שצריך מתוך רצון אמיתי לעזור.

חוקר וסקרן, שאף להרחיב את אופקיו. מהרגע הראשון בו התעניין במשהו, השקיע בו את כל מרצו. חובב כדורגל, נהנה לשחק עם חבריו והרבה להשתתף בפעילויות למען הקהילה.

ביום 22.11.2012 התגייס לצה"ל והתנדב לשירות כלוחם ביחידת "דובדבן". חייל חדור מוטיבציה ותחושת שליחות להגנה על המדינה. במהלך מסלול ההכשרה המפרך באו לידי ביטוי יכולותיו הפיזיות כמו גם כישוריו המנטליים. השירות הצבאי היה עבורו מסע לא רק במובן הפיזי, אלא גם בהיבט הנפשי. הוא מילא את כל המשימות ללא חת ובצורה מעוררת השראה, תמיד נכון לקחת על עצמו משימות קשות ולהתמודד עם אתגרים גדולים, מה שזיכה אותו בהערכה רבה מצד מפקדיו.

חבריו לשירות סיפרו על חבר נאמן, שמוכן בכל עת להיות שם עבורם, לא משנה מה הבעיה או המורכבות, והוסיפו כי מעולם לא הפנה גבו לאנשים שזקוקים לעזרה. הביע נכונות לשוחח ולהקשיב, ונראה כי קנה את לבבות סובביו בתשומת הלב הרבה שהעניק להם.

בהמשך אור סיים קורס קצינים בהצטיינות, ושימש קצין בסיירת דובדבן. בשל פועלו והישגיו זכה לאותות הערכה רבים.

הוא היה ממקימי יחידת הניוד המטכ"לית (יחידה 5155) ופיקד על פלגת הניוד.

אור גילה חוסן וכושר מנהיגות יוצאי דופן, עסק רבות מול מפקדיו בתכנון אסטרטגיה והעלה רעיונות ויוזמות לשיפור עבודת היחידה ושיפור חוויית השירות בצבא בכלל. ידע לכנס את חבריו ופקודיו לכל משימה, להוביל אותם תחת לחץ, ולהצליח במשימות מורכבות במיוחד. "הוא היה יותר מאח, יותר מחבר - הוא היה אבן יסוד בקבוצה שלנו" סיפרו.

בעל חוש הומור מפותח, הצליח לרכך מצבי לחץ ולהקליל את האווירה ובכך סייע לחבריו להתמודד עם אתגרים שונים. הבין את המורכבות של החיים אך בה בעת הצליח לראות את האור גם בזמנים קשים.

כל אימת שיצא לחופשה בביתו מיהר לשוב לחיק משפחתו ולחזור ולטייל בטבע שכה אהב עם כלי הרכב שלו אותם טיפח באהבה גדולה. סיפרה מיקה אחותו: "יש לו שלושה אופנועים ושני ג'יפים, אלו היו אהבותיו הגדולות. והשטח... כל התמונות שלו הן מטיולים בשטח. החיים שלו היו בחוץ. הוא היה נשמה חופשית, אבל עם זאת מתוקתק מאוד, מסודר". אור נהג לסדר את האוטו של אביו פעם בשבוע, הוגדר בחיבה כקצין הרכב של כולם.

מחשבותיו על עתידו מחוץ לצבא העסיקו אותו והוא החל לחקור את כיוונו בחיים ובחן אפיקים שונים אליהם נחשף בזכות הקשרים האישיים הטובים שטווה לאורך הדרך. התעניין בעולמות תוכן שונים כמו חינוך חברתי, שיתוף פעולה וקהילתיות. היה ברור כי ימשיך את דרכו מתוך תחושת שליחות ורצון להוביל ולשנות את העולם שסביבו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בבוקר זה בילה אור בביתה של קרן זוגתו בתל אביב. לאחר שהוקפץ לבסיס, התייצב ללא היסוס והכין את חייליו ללחימה. הכוח בראשותו היה מהראשונים שהגיעו לכפר עזה, שם נתקלו בעשרות מחבלים וניהלו מולם קרבות פנים אל פנים בעוז ובגבורה. אור נפגע מירי מאסיבי שהופנה לכיוון הכוח ופונה לטיפול, אך נפטר כעבור זמן קצר מפצעיו.

סרן אור יוסף (אורוש) רן נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ותשע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בגבעות עולם. הותיר אחריו הורים ותשעה אחים ואחיות.

לאחר נפילתו, הועלה לדרגת רב-סרן.

ספדה לו אימו: "הוא היה האור שלי. אני לא יודעת איך להמשיך את החיים בלי להרגיש אותו כאן, אבל אני יודעת שהוא חי בליבנו."

ספדה מיקה אחותו: "אור היה אור, כמו השם שלו. היה האור של המון אנשים, חברים וחברות, משפחה, אני חושבת שאין הרבה אנשים שכולם אוהבם אותם ושמחים בהם כך. עם כל האינטנסיביות של מה שעשה, לא שכח את המשפחה ואת החברים. הוא ידע לחיות. אהב מאוד את השטח, היה אופנוען מוכשר שהכיר כל שביל בארץ".

כתבה אחותו שרה: "מכירים את זה שאורוש שואל אותך 'מה יש לך פה?' ואז נותן לך כאפה? מכירים שאתה אוכל משהו ופתאום יש לך כפית טחינה על האף? מכירים שהוא עושה לך 'הופ הופ הופ' ואתה מקבל איזה דגדוג? אז זה אורוש, הכי מצחיק, הכי שמח, הכי שובב, הכי טוב שיש. אח שהוא העולם כולו. וכשהעולם נכבה לך פתאום, כל מה שאתה רוצה זה רק עוד פעם אחת לנסות ולקחת שלוק מהקפה שאורוש מרחיק לך את הכוס שנייה לפני שהיא מגיעה לפה, ורק לרגע לדעת שאם אתה יושב קרוב לאיזו בריכה אתה צריך לוודא שהוצאת את הפלאפון מהכיס כי אורוש בסביבה, ורק עוד פעם אחת שיעשה לי קוליסים של האופנוע על המרפסת ואז יפתח את המקרר ואת הסירים ויאכל שעה ואז יגיד שאין מה לאכול בבית הזה. איזה גיהינום. רק עוד פעם אחת אלוהים, רק עוד נשיקה אחת או צ'אפחה או מוצי אחד אחרון".

ההנצחה לאור כוללת פעילויות רבות, כמו מיזמים חברתיים ותרומות למען קהילות חלשות.

לרגל יום הולדתו השלושים יצאו משפחתו וחבריו עם פרויקט ספסלים מיוחד והציבו שלושים ספסלים במסלולי טיול שונים ברחבי הארץ, כאשר על כל אחד מהם חרוט משפט המאפיין את אור.

משפחתו ערכה ספר לזכרו בשם "זיכרונות מגיבור" המפרט את פועלו החברתי והצבאי לצד תמונותיו.

הקרנת הבכורה לסרט "אמצע החיים" אשר צולם בחוות יאיר, בחוות ברוכין ובחוות גבעות עולם בה נולד, הוקדשה לזכרו. שרה אחותו הודתה על הקדשת ההקרנה לזכרו ואמרה: "הסרט הזה מוקדש לאח שלי, אורוש... כמה אור הוא הוסיף בעולם, וכמה הוא היה שמח לראות את הסרט הזה... אנחנו מאוד אוהבים אותו ומתגעגעים אליו".

אור מונצח באתר ההנצחה remember.bio, שם ניתן למצוא תמונות מתחנות חייו השונות, קטעי וידאו ודברים שכתבו לזכרו. אוהביו הקימו עמוד לזכרו ברשת החברתית אינסטגרם בשם bishvil_orush"" (בשביל אורוש) ובו תמונות וסיפורים קצרים עליו ולזכרו תחת הכיתוב: "אורוש אהוב שלנו, לוחם ומפקד ביחידת דובדבן וביחידת הניוד 5515, נפל בקרב בכפר עזה ב-07.10.2023. זוכרים, מתגעגעים ואוהבים עד אין סוף".

דף להנצחתו הוקם באתר מועצת שומרון.

באתר יוטיוב זמינים לצפייה סרטונים שערכו לזכר אור אוהביו הרבים, ובהם קטעי וידאו ותמונות מתחנות חייו השונות.